עמליה

הנה סיפור שהכנתי

הוא לא גמור אבל אלה הם שני הפרקים הראשונים

עמליה

מאת: יוליה גת
====================
פרק ראשון - הסיפור מתחיל
--------------------
פעם אחת (או פעמיים),
לפני שנתיים או שלוש,
היתה נסיכה בשם עמליה.
עמליה מאוד אהבה להילחם אבל היא היתה אמורה להיות מלכה,
שלא נלחמת.
סיפרו לה את זה בגיל 10 והיא היתה מופתעת מאוד כי היא חשבה שהיא אמורה להיות השומרת של הארמון ולא המלכה עצמה!
בגיל 17 היא אמורה להפוך למלכה.
עכשיו היא בת 11 וחצי והיא תיכננה לברוח מהארמון.
ביום חמישי (או שישי אני לא בטוחה),
כשהשומרים עובדים פחות וישנים יותר (סליחה, זה היה ביום רביעי),
היא יצאה החוצה לגינת הארמון והלכה לצריף של השומרים.
שם היא לקחה בגדים של שומר,
לבשה אותם,
יצאה החוצה והתחבאה בשיחים.

****

כשעברה שיירת השומרים ליד השיח היא הצטרפה אליהם (אף אחד לא שם לב, חוץ מהכלב שלה לי).
ברגע שעברה שיירת השומרים ליד שער הארמון היא יצאה החוצה מהשער אל רחוב קזינתון (זה היה הרחוב שבו היה הארמון).

--------------------
פרק שני - עמליה בעיר
--------------------

עמליה הרגישה קצת מוזר כי היא היתה לבושה בבגדים של שומר (שהם לא כל כך נוחים וגם לא ממש מתאימים למישהו ברחוב)
וגם קצת התביישה כי האנשים ברחוב הסתכלו עלייה במבט חשדני,
אבל אף אחד לא זיהה אותה.
"מזל שאף אחד לא מזהה אותי"
חשבה לעצמה עמליה,
"הרי אף אחד לא מכיר אותי, הם אמורים להכיר את 'הנסיכה עמליה' פעם ראשונה כשאהיה בת 15".
אז הלכה עמליה לפינה אחת,
מאחורי הארמון,
שם היתה מחביאה בגדים ודברים מעניינים אחרים שהיתה מוצאת בטיולים שהיתה עושה.
היא מצאה שם בגד בלוי ולבשה אותו.
אחר כך יצאה והתחילה להסתובב בעיר.
בהתחלה התלבטה אם ללכת לחוג קארטה או קונג - פו,
אבל אחר - כך פשוט לפארק והתיישבה בספסל.

****

עמליה הסתכלה על העוברים ושבים ולאט לאט עינייה נעצמו והיא נירדמה.
אחרי כשעתיים בערך היא התאוררה וראתה ילדה קטנה שמסתכלת עלייה.
"רוצה לבוא לשחק איתי?"
שאלה,
אז עמליה אמרה:
"כן, אשמח לשחק איתך, רק תוכלי לומר לי איך קוראים לך?"
"לילי"